למשוואה הזו נכנס עוד נעלם לחלוקה או להעלאה בריבוע - הלידה לה אנו מצפים.
משהו מוגבל זמן אך חמקמק בחוסר הידיעה.
במכון אני מזהה פני החולים ופני המלווים, חלקם עגולים חלקם מוארכים. הסבל חידד הכל גם מהעיניים יוצא מבט זוויתי דוקר.
כשעיניים פוגשות עיניים לעיתים נרקם חיוך שמהר מאוד מתפוגג ומיד אישוני סבל משתלטים.
ובעניין אחר - ילדתי המעוגלת לחלוטין, עם בטן הנראית כמוכנה לחלוטין, בשלה ותינוקת המפלסת דרכה לתעלת הלידה, אני נעה בין חיים חדשים נוצרים לבין חיים המנסים להאחז בחיים שחומקים.
אני מרגישה צורך לצייר עיגול סביבי להיות חוני לקרוא לשמים לשנות גזירה ולא לצאת מעיגול עד כלות!
בפי מתמלמל משהו שמתמלמל בין לשון ושפתיים של כל היושבים בחדר המתנה של מכון רדיותרפיה בתל השומר.
העור לא עוצר את קרני המאיצים השפתיים ממשיכות לפלוט תפילה הנישאת על גלי מוח עייף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה