אני חושבת שזה מרכז העולם? ומכאן נשלפים חוטים, נשלפים מחיים של אנשים ומישהו שם למעלה אוחז בהם ויכול להפילם בכל עת.
והמאמין יחזיק באמונתו או באי אמונתו והעיקר שיחיה חיים טובים.
בין לבין המילים נתקעו לי.
פגשתי חברה, ארנה, ולראשה כובע רחב המסתיר שערות נעלמות, כימותרפיה! היא מחיכת תדיר עיניה נוצצות חיים חיבוק גדול מרגיש חוסן לא ייאמן של אישה מדהימה.
בבוקר עם בתי באיכילוב מיון יולדות, אחר צהרים איתו בתל השומר, כמה בתי חולים אדם יכול להכיל בתוכו ביום אחד?
החיים שלי נמחקו ממני, זו התחושה שמציפה אותי, אני באבל על הפסד חיים ובכאב על עצמי, רחמים עצמיים לכו לפני שתטביעו אותי בתוכם ואחדל מלהיות.
דלת הזכוכית נפתחת בולעת, נפתחת פולטת וחוזר וחוזר על עצמו עד אין סוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה