1.
בלילה,
אני מתפללת.
כל לילה אני מתפללת.
שחום גופו לא יַצֵּן
ומגע נושם יפגוש תמיד,
תמיד את ידיי הנחות על עורו.
תמיד נחירות יציפו אוזניי.
(באקראי חולפת ידי מעל בטנו.)
אצבעותיי נחות על בטנך
על צלקת דברי ימי מאכלת
שירדה על חיינו וגזלה את שהיה
הפיצה חידלון וסוף למעשה
אהבה.
2.
אני מתפללת
לאופטימיות שתבוא ותציף
ולו רק לביקור מעט,
לשניות שבהן הווה ועתיד
יחייכו בצבעים של עבר.
עבר, היכן אתה?
במסתור זוכרים
בחדרי חדרים
מלאים בפרטים,
היו נהלים קטנים
היו חוזרים על עצמם בברכה
אוי, שיגרה מתוקה!
רגל פה, יד שם
בבקרים, לפעמים בלילות.
חזור לתוכי.
3.
כוכבים לא היו בשמים
וחוסר אור שלהם דוקר
ריבוע בדידות שב לסגור
בד' אמות, סדק אור נמנע
מתפללת שוב להיות
עובר בתנוחה -
מבקשת לחזור לרחם מיטיב.
היום
מצע סיכות לא ברמיזות,
תמה עונת הרחמים,
חשבונות מעבר נסגרים
וכי מתי נפתחו?
הסוגר היטיב המכסה
וחושך שהה.
4.
חושך אינו בהכרח רע
אמרתי לעצמי
יש בו קטיפה
של שמיכה,
של משי מטפחת כרוכה על עיניי
כנדון, נחמה עיורת
לכיליון מסתמן.
לחושך זמן מוגדר, משל בוראו
אך גם תוחם את עצמו
מקיץ לו קץ כשמגיע האור
לא תמיד בתקווה עסקינן,
במקרים רבים
הארה במקום שמוטב לו להישאר אפלה.
(אור מעיר דוקרנים מיותרים לעבודה קשה וכואבת.)
5.
פה על נהר ארץ גולה
שם יושבת ובוכה בזוכרי
עת
בין קירות לבנים וחלון
ישבתי
עץ הוריק והלבין על פי עונות
שנה מוכתבת מלמעלה.
לפני שמאור החושך זרח עלי והביא לי
מסקנות רפואיות חורצות רועמוכתבות מלמעלה?
היו ימים שדמעות פקדו עיניי
סתם, כמו שאומרים, סתם.
ולבדידות היה רק ריח עצמי
ולא טעם סכנה ופחד -
מחוסר.
חושך אפשר לזהות רק כשיש מקור אור כלשהו. הוא לא קיים בפני עצמו - רק כ"היעדר אור". שירי החושך שלך מאוד כואבים ומוחשיים והלוואי וגם מזככים את הרגשות הקשים. אל תתני לחושך הזה לייאש והמשיכו לחתור אל עבר מקור האור.
השבמחקשחושך יחזור להיות שמיכה נעימה לכירבולי חשקים, למעבר נדרש לפני זריחה, למבחן נחישות והחלטות עקשות להמתין שילך.
אם את תאמיני גם יקר-לי יאמין.