זמן רב עבר מאז כתבתי, קצת אולי משום שאני מרגישה כותבת לעצמי.
אבל האביב שפרץ כאן בארץ האירופית הקרה בה אני חיה עושה בי תעתועים שיש לי צורך לכתוב עליהם.
בעיקר אני מרגישה שהגוף שלי מתעורר ולא ברור לגוף למה, או יותר נכון הגוף יודע מה הוא רוצה אך בסביבתו זה אינו בנמצא. געגועי למין גדולים ביותר, ועכשיו ליטופים כאלו ואחרים אינם מספיקים, אני רוצה את האמיתי ביותר שהיה במשך כל כך הרבה שנים טוב יותר או טוב פחות. לזה אני מתגעגעת בכל נפשי.
לפעמים בלילה אני חולמת עליו זקוף... בתוכי... חלומות, אפילו שם אני נאמנה לו! בלבד.
לא צעירה, אך בהחלט לא אומר שאני צריכה לוותר על תענוגות!
ידעתי שבאביב הקושי הזה יצוץ, אני אבכה קצת, אתרגל קצת, אשלח מחאות לאוויר ואחר כך אמשיך להתחפר בדאגות.
וב- PSA הנוראי שעולה לו בהתמדה ולא חשוב מה עושים, תפס לו תנוחה של יישות עצמאית בגופו של יקר-לי, ולמרות עומס העבודה שהוא נתון בו לשמחת ליבו, ליבי שלי נחמץ ואני בטוחה שגם שלו בעתות של לילה כשראש נפגש עם כרית, עיניים נעצמות והכאב מתעצם.
אני תוהה למה אנשים דואגים לזוטות כאשר סרטן לא מאיים על עינוגי הזוגיות שלהם או על חייהם?
אבל האביב שפרץ כאן בארץ האירופית הקרה בה אני חיה עושה בי תעתועים שיש לי צורך לכתוב עליהם.
בעיקר אני מרגישה שהגוף שלי מתעורר ולא ברור לגוף למה, או יותר נכון הגוף יודע מה הוא רוצה אך בסביבתו זה אינו בנמצא. געגועי למין גדולים ביותר, ועכשיו ליטופים כאלו ואחרים אינם מספיקים, אני רוצה את האמיתי ביותר שהיה במשך כל כך הרבה שנים טוב יותר או טוב פחות. לזה אני מתגעגעת בכל נפשי.
לפעמים בלילה אני חולמת עליו זקוף... בתוכי... חלומות, אפילו שם אני נאמנה לו! בלבד.
לא צעירה, אך בהחלט לא אומר שאני צריכה לוותר על תענוגות!
ידעתי שבאביב הקושי הזה יצוץ, אני אבכה קצת, אתרגל קצת, אשלח מחאות לאוויר ואחר כך אמשיך להתחפר בדאגות.
וב- PSA הנוראי שעולה לו בהתמדה ולא חשוב מה עושים, תפס לו תנוחה של יישות עצמאית בגופו של יקר-לי, ולמרות עומס העבודה שהוא נתון בו לשמחת ליבו, ליבי שלי נחמץ ואני בטוחה שגם שלו בעתות של לילה כשראש נפגש עם כרית, עיניים נעצמות והכאב מתעצם.
אני תוהה למה אנשים דואגים לזוטות כאשר סרטן לא מאיים על עינוגי הזוגיות שלהם או על חייהם?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה