יום רביעי, 17 במרץ 2010

בכי ומה שבינו לבינו

בטן תופסת עצמה, מתהפכת בשקט, ומשמשת תיבת תהודה לרחשים בוכים.
הבדיקה לא טובה.
יש עליה ב - PSA
המילים נשמטו ממני וכל מיני חלומות שעברו דרכי, פנטזיות כאלו ואחרות מחווירות ומאבדות עצמם מפני.
באמת שלא ברור לי מה לכתוב, ומאחר והבלוג שלי הוא ביני לביני, גם אין הרבה טעם לכתוב, כמו התכתבות שלי עם עצמי.
כן אני פוחדת.
כן את פוחדת.
כן הלוגיסטיקה מסובכת.
בית?
אין לך כאן.
איך מסתדרים?
אני רוצה לרדת ממצב כמו מטיסה לנחות ולשנות מציאות.
מצחיקה עצמך עד דמעות, אמרו לך את זה?

תגובה 1:

  1. צר לי לשמוע. החזיקו מעמד - זה וודאי לא סוף המאבק.
    חולה סרטן ערמונית נדרש לתעצומות נפש רבות, ואלו המלווים אותו נדרשים לשאוב אותן יש מאין. בכוח ההתמדה ועיקשות המאבק בסרטן יש לשנות את התוצאות. בסרטן לנפש יש משקל רב אולי יותר מאשר בכל מחלה אחרת.

    השבמחק