חיים בספק

אני יודעת שכל מי שנוגע בסרטן חי חיים בספק, כלומר עם חשש רב ופחד שהמלאך היושב על הכתף חס וחלילה ירדם והסרטן שוב יתקוף.
יש תוצאות שאינן טובות, אך בכל זאת אמר הרופא לחכות עוד חודש ולעשות שוב בדיקה בכדי לראות מגמה.
אני לא יודעת אם לשמוח שיש לנו עוד חודש של רגיעה מלאכותית או שמא שנקרא לו בסלנג "חבל על הזמן שעובר..."
אנו שוב בהמתנה לא נוחה, ולומדים לחיות כאילו הכל כרגיל. היומן מתמלא בתכניות.
אני מדמיינת את השמיים ככה יושבים מעלינו, בין פתית שלג אחד למישנהו מחייכים ללא שמש ואין עננים אלא מצקת אחת גדולה של אפור, ורואים בנו נמלים קטנות שאפשר לרמוס כשרוצים.
ככה ברחתי לתיאורי טבע משעשעים או לא, משום שהתחושה הפנימית כואבת-צועקת, הפחדים כמו הופכים להיות חברים היושבים עם אדם במקום הכי אינטימי נאמר לארוחת בוקר גם ערב ואפילו צהריים.
אף הפחד אוזל מתוכי והופך להיות משהו ריק...