23/01/10 (חודשיים מאז)
מספר ימים עברו מאז כתבתי את המילים הבאות, אך רק עתה, ימים לאחר אני חוזרת ל- 23 לינואר, חודשיים מאז נותח, רוטש, אולי גם ציון חודשיים שלא... אני אֲבֵלָה.
זה היה יום רע במיוחד אולי משום שהוא תאריך תאריך, או שסתם הקשיים במוח שלי הולכים וצוברים תאוצה הצוברת ערמה, היושבת בכל חלל מוח פנוי, כך שלחוץ.
מהבוקר התהלכתי על סף בכי, מה פתאום סף? בכיתי וזה דבר נדיר על הפנים שלי - דמעות.
בערב הייתי בנשף באחוזה אי שם בלב יערות ויש בזה ניגודיות כל כך גדולה למה שקורה בבפנים.
ולצלילי תזמורת על המרפסת מעל האולם, זקנים מרקדים עצמם ואורות בוחשים בהם כמו היו בני שמונה עשרה,
אנחנו גם רקדנו, יכולתי להסתכל ולומר שחודשיים עשו משהו ללא ספק, ויש לנו עוד כמעט חודש חנינה, אולי שבועיים ואז אנו נדע לעוד שבט או חסד. אולי אם אעשה מעשים טובים בלבד זה יעזור, זה לא עזר.
האם העובדה שכמעט אין איש מבקר כאן מפריעה לי?
התרחקות החברות שלי גם היא קשה לי, הן רוצות לשמוע טוב. אין לי טוב, יש שלג, יש קור של מינוס 20 יש בלאגן בבית, יש חוסר וודאות. איך אני יכולה לחייך את עצמי על פני המילים?
בלילה הסיבה לבכי התממשה. היה קשה, צפוי לא טוב, המרחק צובר תאוצה...
הלילות קשים אין בהם נחמה.
מספר ימים עברו מאז כתבתי את המילים הבאות, אך רק עתה, ימים לאחר אני חוזרת ל- 23 לינואר, חודשיים מאז נותח, רוטש, אולי גם ציון חודשיים שלא... אני אֲבֵלָה.
זה היה יום רע במיוחד אולי משום שהוא תאריך תאריך, או שסתם הקשיים במוח שלי הולכים וצוברים תאוצה הצוברת ערמה, היושבת בכל חלל מוח פנוי, כך שלחוץ.
מהבוקר התהלכתי על סף בכי, מה פתאום סף? בכיתי וזה דבר נדיר על הפנים שלי - דמעות.
בערב הייתי בנשף באחוזה אי שם בלב יערות ויש בזה ניגודיות כל כך גדולה למה שקורה בבפנים.
ולצלילי תזמורת על המרפסת מעל האולם, זקנים מרקדים עצמם ואורות בוחשים בהם כמו היו בני שמונה עשרה,
אנחנו גם רקדנו, יכולתי להסתכל ולומר שחודשיים עשו משהו ללא ספק, ויש לנו עוד כמעט חודש חנינה, אולי שבועיים ואז אנו נדע לעוד שבט או חסד. אולי אם אעשה מעשים טובים בלבד זה יעזור, זה לא עזר.
האם העובדה שכמעט אין איש מבקר כאן מפריעה לי?
התרחקות החברות שלי גם היא קשה לי, הן רוצות לשמוע טוב. אין לי טוב, יש שלג, יש קור של מינוס 20 יש בלאגן בבית, יש חוסר וודאות. איך אני יכולה לחייך את עצמי על פני המילים?
בלילה הסיבה לבכי התממשה. היה קשה, צפוי לא טוב, המרחק צובר תאוצה...
הלילות קשים אין בהם נחמה.
אני קוראת ומתקשה לנחש מה בדיוק קרה.
השבמחקאני מבינה שמדובר באיזו רגרסיה, חדשות לא טובות, משהו שלא רציתם וקרה באותו לילה. מה בדיוק? עד כמה המצב קשה? ועד כמה זה עניין של תחושות?
כשאת כותבת באופן מרפרף אני כבר יודעת שמשהו מאוד כואב שם. אני רוצה להשתתף אבל את לא נותנת לי כקוראת להבין. רק יכולה לנחש וזה לא עוזר להבין, רק מאיים...
מקווה שאני טועה ומחזיקה לך וליקר-לי אצבעות.