נושא המעסיק אותי מאד תמיד וביממה האחרונה בפרט, לנוכח הקשיים שעובר יקר-לי ואני ה"כל יכולה" תמיד... אין לי עצה! אין לי פיתרון! וכלום... אני אמורה לדעת איך אפשר לעשות אותו מרגיש טוב, איך אפשר לפתור את בעיות הניתוח הרדיקלי הנוראי הזה? איך להפסיק דליפה? איך להעמיד את מה שעמד בעבר בצורה כל כך מפוארת?
כמובן שאני לועגת לעצמי על כך, אבל זו באמת התחושה הבסיסית שלי שאם קצת אתאמץ אוכל לעזור לו, בשם האהבה בשם ההרגל... חלומות, חלומות, מציאות, מציאות, באין מפגש.
כפי שאני יודעת מניסיון חיי הארוך אין אני 'יכולה' כלום, כל אחד והדרך שלו, אפשר לומר הדרך בה הועידו אותו להלך בה, או הדרך שבה בחר האדם בהתאם לכשלי האופי שלו וייצוב הקונסטיטוציה שלו.
כך כאשר חוסר אונים מוחלט הוא החבר הטוב ביותר שלי אני ממשיכה.
בימים אלו אני צריכה הרבה נחמה.
כמובן שאני לועגת לעצמי על כך, אבל זו באמת התחושה הבסיסית שלי שאם קצת אתאמץ אוכל לעזור לו, בשם האהבה בשם ההרגל... חלומות, חלומות, מציאות, מציאות, באין מפגש.
כפי שאני יודעת מניסיון חיי הארוך אין אני 'יכולה' כלום, כל אחד והדרך שלו, אפשר לומר הדרך בה הועידו אותו להלך בה, או הדרך שבה בחר האדם בהתאם לכשלי האופי שלו וייצוב הקונסטיטוציה שלו.
כך כאשר חוסר אונים מוחלט הוא החבר הטוב ביותר שלי אני ממשיכה.
בימים אלו אני צריכה הרבה נחמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה