יום שלישי, 15 בספטמבר 2009

יקר-לי

אני פונה אליך אהובי בעודנו טסים, מרחפים קרובים יותר לשמים:
דע לך כי השמים בהחלט יכולים לחכות את סיפורי הרופאים נשאיר מאחורי דלת סגורה, אני רוצה גופך ללא מתום שיהיה.
אוהבת אהבתי לאהבתך האוהבת.
בכה לתוכי, אהייה רחם לדמעותיך, אסופת יראותיי, מיכל לנשימות לבך מעתה. בלי עד.
אני באמת יותר מידי נפחדת שתעלם לי, אני לא מעיזה לבטא את שם המחלה המגעילה, האותיות של השם מטמאות את האוויר, מזהם את הנשימות.
הפחדים מהלכים עלי כמו צללים מארץ החושך, מציצים ללא סילואט מוגדר מאחורי כל עץ בשדה אני מתבטלת בפניהם אני רוצה כוח למלחמה ללא מלחמה רק בסך הכל ביטול גזרה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה