אני מפחדת

אנ אומרת לעצמי מילים אלו בהיחבא כמו לא מודה גם אם ישימו אותי על שולחן עינויים, אוי אני כבר שם!

אך ידיי על אוזניי בכדי לא לראות את שסביבי.

אבל באמת החושים נשארים פעורים ומנפקים לי שיטות שאינן עובדות כיצד להסיח דעתי, כיצד אפשר לראות רק שדות, פרחים ויערות.

צריך להדגיש ללמוד לשכוח לבכות. למען האמת אי עצורה בתוכי נבנה מחסום של כדור בגרון לא לבלוע לא להקיע הרגשות כלאו עצמם ואני נשארתי ריקה.