יום שישי, 18 בספטמבר 2009

לפני שיחה עם רופא מומחה

עצם הרעיון לקיים זאת, מעורר בי תקווה רדומה, אני אדם הגיוני עם כך וכך ידיעות בהילכות מחלות, אך אני מוחקת הכל, ומשכנעת עצמי שבאמת יש תקווה שדברים שנאמרו אינם נכונים, שעדיין לא נערכו בדיקות מקיפות, שאין ידיעה מוחלטת ונחרצת, וכשאין נחרצות יש תקווה כזו רעועה באמת מתנדנדת על מחט כאב, לא חיה לא מתה, אך אני לא מרפה.

אני מבקשת מאלוהים שלא יפנה לי עורף, במטוס השמים קרובים וכך התפילה מעשית, אני מצמידה שפתיי לחלון כמו למזוזה או ספר תורה בקשת טובה אחת בלבד גדולה, מנסה לשכנע בקירבה של שנים בבקשות שהיו ונידחו והיום יש רק אחת, בבקשה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה