יום רביעי, 2 במרץ 2011

המשך טיפול - ניגון על פחדים אישיים

אחות יוצאת מהדלתות ה'נפתחות-נסגרות' ושואלת אותי אם אני מחכה לטיפול?
אני???
עונה "לא" צועק וגדול, ומזדעדעת מאד מהרעיון שגם אני יכולה להיות 'המחכה', במכון ההקרנות.
טפו טפו טפו
בטן הירגעי, את לא הולכת לְפַתֵּחַ כלום.


אחר כך,
אני שקועה באיכסה של הכל ומנסה לצוף.
היום זה יומם של אנשי המאדים, עם החישוקים על הראש.
החרדים טומנים ראשם בספרים.
אלוהים הצילו, האם יעזור להתפלל?
אחרים שוב אורגים מבטים למטווה נעלם
או תולים אותם על וו שקוף, האם יחזרו לאסוף אותם?
לא שואלת, לא עונה, לא מחפשת תשובות, הכל מתפוצץ בי!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה