6/02
ושוב במכון ומחכים, נרדמתי לשניה וחלמתי שאני ארכיב עריסה לתמר עוד מעט אסע לראותה ואנ מתגעגעת לריחה הענוג.
את מבטי האנשים כאן אפשר לתלות ככבסים על חבל אוחז קצות פסימיות ואופטימיות, מתנועעים ברוח לכאן ולכאן.
כבדו ריסיי כבדו ידיי.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה