על אי התלבטות בעניין של מוסר

כך ניטרלתי כל התלבטות שלא תאיים על שלמות חיי בבית.
אותי חונקות מחשבות, הגורמות לדכדוך עד אינסוף.
הפכתי להיות שפחה למצב, עתה אני לא אדון לגופי, ובמידה רבה גם לא חופשיה לערוך ביקור בחבלי תשוקותיי.

בימים אלו ניטלה ממני כל זיקה למין, וכך הסתבכתי במוסר שלי עם עצמי האוסר עלי לחפש מין במחוזות אחרים, שמתי על עצמי אזיקים, שאמנם אינם מציצים מבחוץ אך בהחלט כובלים את הנשמה ואינם מתירים.
אלו חיי, חיי נִיזוּר בכפיה מטעם עצמי.

למעשה אין בי התלבטות בשל מערך נפשי שלי שהוא נתון ואינו יודע אחרת.

אבל מאידך:
נעשיתי שקופה לחלוטין, אותי לא רואים, אותי מחקו, אני רק משרתת, מקשיבה תומכת.
האם מישהו יכול לתמוך בתוכי המתמוטט?

זה המצב לשעת לילה כזו כשיום אחד נקבר ויום אחר לא נובט, בשעה זו של אחת לאחר חצות, הסיכויים לחיוך נעשים קלושים יותר ויותר.
אני משאילה ביטוי מחבר, חברו נגדי גוזלי מחשבה מצייצים רעבים מחפשים משהו חם ורך ובדרכם המתלהמת מרבים מהומה ושקט אין, מתרוצצים ומאיימים על הלילה ברעש גדול.

אני עייפה!

אני מעיזה בקול רם לעצמי לומר שאני כועסת מאד, ורוצה לצעוק בכל כוחותי אבל באמת באמת לא מעיזה.