יום אחרון
אני נפרדת ממקום.
לא שואלת מה יהיה אם...
אנו לא שואלים כלום.
מקבלים הוראות כילדים טפשים, חושבים על סיום ודי.
אני נפרדת ממקום.
לא שואלת מה יהיה אם...
אנו לא שואלים כלום.
מקבלים הוראות כילדים טפשים, חושבים על סיום ודי.
בוקר אחד אני מגלה שלבן זוגי יש סרטן ערמונית. יומן פרטי שלי, תחושותיי, ובעיקר חרדות כפי שהן ביום ובלילה וכן בצהריים. מקווה לשתף ולתמוך בנשות הפרוסטטה ואשמח לקבל תגובות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה