כשהולכים בדרך אחת הדרך הסמוכה קורצת מבטיחה מתחנחנת, אני מבקשת לדעת את הנכונה ויודעת שלעולם לא אדע.
אני מסתכלת על העץ המשיר את עליו ושואלת האם עצוב לו עץ לאבד עלעליו או שאין בו מאום ברכושנות ויש בו ידיעה ברורה שבשנה הבאה יהיו חדשים.
לי אין ידיעה ואין תקווה, צריכה לשמור על הקיים.
לפעמים אני רוצה לחשוב שהגרזן יש בו משהו נוסף מעבר למכות שהוא מנחית, הוא מלמד להסתכל על הגזע ועל השבבים בבחינת מאין באת ולאן אתה הולך?
בשאר הימים שבהם נאלמתי ולא יכולתי לכתוב, הרופא פסק את פסקו, זמן ניתוח נקבע.
ומעט שורות באו לעולם.
אני מסתכלת על העץ המשיר את עליו ושואלת האם עצוב לו עץ לאבד עלעליו או שאין בו מאום ברכושנות ויש בו ידיעה ברורה שבשנה הבאה יהיו חדשים.
לי אין ידיעה ואין תקווה, צריכה לשמור על הקיים.
לפעמים אני רוצה לחשוב שהגרזן יש בו משהו נוסף מעבר למכות שהוא מנחית, הוא מלמד להסתכל על הגזע ועל השבבים בבחינת מאין באת ולאן אתה הולך?
בשאר הימים שבהם נאלמתי ולא יכולתי לכתוב, הרופא פסק את פסקו, זמן ניתוח נקבע.
ומעט שורות באו לעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה